שופט בית משפט המחוזי בעיר, זאיד פלאח, שחרר היום (חמישי) למעצר בית את ארבעת הנאשמים בשיגור פצצת תאורה לעבר ביתו של ראש הממשלה נתניהו בקיסריה.
החשודים שהובאו בפני השופט בבקשה לעצור אותם עד תום ההליכים, מואשמים במעשה טרור של מעשה פזיזות ורשלנות, ניסיון הצתה, ושיבוש הלכי משפט.
בדיון אמר השופט כי בנוגע לכיוון ירי הנורים שבוצע, אין בידי, לקבל את הסברי המשיבים ובאי-כוחם, שהירי כוון לכל היותר לעבר הדיונה, ולא לכיוון בית ראש הממשלה – סופו של מעוף הנורים הוא בהגעתם עד לבית ראש הממשלה, ופגיעתם בו בשני אזורים, כך שגם התוצאה מעידה על כך, שבית ראש הממשלה אכן נמצא בכיוון הירי, גם אם המשיבים לא התכוונו לכך, שהנורים יגיעו עד לשם. מכאן, אמנם לא הייתה למי מהמשיבים כל כוונה לפגוע בבית ראש הממשלה, אך על אף זאת, הנורים נורו לכיוון כללי בו נמצא בית ראש הממשלה.
בנוגע לעבירה שעניינה מעשה טרור של מעשה פזיזות ורשלנות (פזיזות באש), כתב השופט כי שוכנע שאכן קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיבים ביצעו עבירה של מעשה פזיזות ורשלנות (פזיזות באש), בכך שירו שני נורים לכיוון כללי בו נמצא בית ראש הממשלה, ביודעם שאנשי בטחון נמצאים בסביבתו, בדרך נמהרת או רשלנית, שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה. לאחר בחינת כל חומר הראיות שוכנעתי, כי קיימות ראיות לכאורה, לפיהן מעשי המשיבים, עת ירו את נורי התאורה, נבעו ממניעים אידיאולוגיים, דהיינו, רצונם להעביר מסר, לפיו פעילות המחאה בקיסריה לא פסקה.
מכל הדיונים המוקדמים לקראת חקיקת החוק עולה, שהדרישה לקיום התנאים של מעשה טרור הוא “אילוץ ממשלה” ולא “הפעלת לחץ על ממשלה”, אחרת כל מחאה, מכל סוג שהיא, גם בסוגיית איכות הסביבה, או מחאה כנגד חוק הנראה בעיני חלק מהציבור כחוק “מגדרי”, או חוק שנטען כי הוא מפלה חלק מהאוכלוסייה לעומת החלק האחר, וכו’ – כל מחאה כזו, שתתלווה אליה עבירה נוספת כגון אלימות – עלולה להיכנס תחת המעטה של “מעשה טרור”, והמדרון החלקלק עלול להוביל לתוצאות אפלות – ולא לכך כיוון המחוקק, שקיים דיון מעמיק, ובסיומו נבחרה המילה “לאלץ”, ולא מילה מרוככת יותר, וזאת בכדי להימנע מסכנה של הרחבת המקרים עליהם תחול ההגדרה של “מעשה טרור”.
בסיום קבע השופט פלאח כי לאחר בחינת מכלול חומר הראיות הגעתי למסקנה, לפיה אמנם קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיבים עברו עבירה של מעשה פזיזות ורשלנות (פזיזות באש), אך אין ראיות לכאורה, שיש בהן פוטנציאל להרשעת המשיבים בכך, שמעשה הפזיזות באש הוא מעשה טרור.
בסיכום הדיון אמר השופט כי עברם הנקי של המשיבים, לצד החולשה הראייתית, ולצד שיתוף הפעולה המלא שלהם בחקירתם, בצירוף החרטה העמוקה שהביעו – יש בהם כדי להפחית את מסוכנותם, ולסמוך עליהם כי יקיימו כל תנאי שייקבע ע”י בית המשפט. “כף המאזניים – ככל שהכף המחזיקה את עוצמת הראיות היא חלשה יותר, כך עולה הכף המחזיקה את חלופת המעצר. על כן הנני מורה על העברת כל המשיבים, כבר בשלב זה, ובטרם אקבל את תסקירי שירות המבחן, למעצר באיזוק אלקטרוני, כל אחד בביתו, כאשר תישמר זכותם של כל המשיבים להגיש בקשות נוספות, לאחר קבלת התסקירים, ובהתאם למה שיפורט בהם”.
את הדיון סיים השופט באמירה הבאה: “מדינת ישראל היא מדינה חזקה ואיתנה, ואם ירי טילים בליסטיים לעברה, ע”י אויב, לא בנקל יכלו לגרום לממשלה לשנות את עמדתה, אז על אחת כמה וכמה, לא יוכלו לעשות זאת שני זקוקים, שנורו לכיוון בית ראש הממשלה, וזאת מבלי להמעיט מחומרת המעשים שנעשו לכאורה ע”י המשיבים. זכות ההפגנה, כמו גם זכות המחאה, היא יסוד מיסודותיה של מדינה דמוקרטית, אך אל לאלה שאינם מסכימים עם עמדה הצד האחר, לעבור את גבולות החוק, לעבר מקומות אפלים של ביצוע עבירות פליליות. דמוקרטיה אינה רק שיטת ממשל, אלא היא אורח חיים, המבוסס על כבוד הדדי, סובלנות והכרה בזכותו של כל אדם להחזיק בדעותיו. השוני בדעות ובאמונות אינו אמור להוות מכשול, אלא כלי להעשרת החברה, ושבאמצעותו ניתן להוביל לחשיבה מעמיקה יותר. כל מחלוקת, גם החשובה ביותר, לעולם לא יכולה להצדיק פעולות הנוגדות את החוק, המחויבות של כל אחד לעמוד על עקרונותיו, ולשאוף לשנות מציאות, צריכה להיעשות בדרכים מכבדות, חוקיות ומוסריות, ורק כך יהא ניתן לשמור על המרקם החברתי, ועל הזנה וצמיחה הדדית, וכל דרך אחרת – תוביל להרס, לפילוג ולחורבן”.
בתום הדיון נקבע כי שחרורם יעוכב לאפשרות שהפרקליטות תרצה להגיד ערעור על שחרורם, אך לאחר זמן מה הודיעה הפרקליטות כי לא תערר.
